החלטה בתיק בש"פ 123/05

           בפני בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), החל מיום 10.1.05 או עד למתן פסק-הדין בת.פ. 1009/04 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם.

           ביום 12.1.04 הוגש לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כנגד המשיבים וכנגד 14 נאשמים נוספים כתב אישום (ת.פ. 1009/04), המייחס למשיבים עבירות של פעילות בארגון פשיעה, לפי סעיף 2(א)(1) לחוק מאבק בארגוני פשיעה, התשס"ג-2003 (להלן: חוק ארגוני פשיעה). כמו-כן, כתב האישום מייחס למשיבים עבירות של גניבה בידי מורשה לפי סעיף 393 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); גניבה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 384 לחוק העונשין ביחד עם סעיף 3 לחוק ארגוני פשיעה; החזקת נכסים שהושגו בפשע לפי סעיף 411 לחוק העונשין; שיבוש הליכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין והכל במסגרת ארגון הפשיעה. כתב האישום תוקן פעמיים.

           על-פי הנטען בשנים-עשר אישומי כתב האישום המתוקן בשלישית, היו המשיבים, הנאשמים 3-11 והנאשם 15 מאוגדים בארגון פשיעה, אשר פעל בתבנית מאורגנת, היררכית ושיטתית, במשך כשנתיים (להלן: הארגון). בראש הארגון עמד המשיב 1, בעוד המשיב 2 שימש כעוזרו ויד ימינו של המשיב 1. במסגרת הארגון, חברו המשיבים יחדיו למטרות פליליות, אשר כללו תכנון והוצאה לפועל של גניבת מכולות מנמלי חיפה ואשדוד, פריצה למחסנים ואחסון הסחורות הגנובות והפצתן לקונים שונים, ביניהם נאשמים 12-14 לכתב האישום, הכל כמפורט בכתב האישום.

           בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המבקשת בקשה למעצרם של המשיבים ושל הנאשמים 3-9 בכתב האישום, עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. כמו-כן, התבקש בית-המשפט המחוזי במסגרת בקשה זו, להורות על שחרורם של נאשמים 10-15 בתנאים ובערבויות.

           בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו הורה, ביום 11.3.04, על מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטים המתנהלים נגדם. בית-המשפט המחוזי הורה על שחרורם של יתר הנאשמים בתנאים מגבילים.

           ביום 29.9.04 הגישה המבקשת לבית-משפט זה בקשה להארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתשעה חודשים. בית-משפט זה נעתר לבקשת המבקשת והורה על הארכת מעצרם של המשיבים (בש"פ 8882/04). יש לציין, כי מעצרו של המשיב 2 הוארך בהסכמתו.

           עתה, ומשנסתיימו להם תשעים הימים הנ"ל, ומשלא נסתיים משפטם, שבה המבקשת ועותרת להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים.

           על-פי האמור בבקשה, בימים 24.10.04, 26.10.04, 27.10.04 ו- 31.10.04 הסתיימה חקירתו הנגדית וחקירתו החוזרת של עד המדינה. ביום 27.10.04 הודו הנאשמים 3, 9 ו- 10 בכתב האישום המתוקן והורשעו על-פיו.  מאוחר יותר, הודו גם הנאשמים 8 ו- 10. בימים 5.12.04, 7.12.04 ו- 9.12.04 נחקרו 10 עדי תביעה נוספים והסתיימה חקירתם הראשית והנגדית. כמו-כן נטען בבקשה, כי בתיק הוגשו כ- 270 מוצגי תביעה, רובם בהסכמה. לבסוף מציינת המבקשת, כי התיק קבוע לשמונה מועדי הוכחות נוספים, לאחר שבינתיים שני מועדים בוטלו על-ידי בית-המשפט.

           לטענת בא-כוח המבקשת, נוכח המסוכנות הרבה הנשקפת מן המשיבים עקב המעשים החמורים המיוחסים להם, כמו גם החשש משיבוש הליכי משפט ועברם הפלילי העשיר, אין מנוס מהארכת מעצרם.

           מנגד, טוענים באי-כוח המשיבים, כי ככל הנראה, התיק לא יסתיים בשמונה מועדי הוכחות שנקבעו על-ידי בית-המשפט המחוזי. כמו-כן, גם אם לא היו מתבטלים שני המועדים הנוספים שנקבעו, לא היה בכך די על-מנת לסיים את התיק. עוד טוענים באי-כוח המשיבים, כי בקשה להארכת מעצר כזו איננה יכולה להיעתר כדבר שבשגרה, אלא במקרה של חריג שבחריג.

           לעניין הארכת מעצר לאחר תום תשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, קבע בית משפט זה, כי "חזקה עלינו מצוות המחוקק שבסעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996, כי נאשם שהיה נתון במעצר תשעה חודשים ומשפטו לא נגמר בהכרעת דין ישוחרר מן המעצר, אלא אם קיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות את הארכת המעצר" (ראו בש"פ 9921/02 מדינת ישראל נ' סבג, תק-על 2002(4) 48; בש"פ 7833/99 מדינת ישראל נ' אלפקיר, תק-על 99(3) 585; בש"פ 5068/02 מדינת ישראל נ' כילאני, תק-על 2002(2) 2746; בש"פ 9944/02 מדינת ישראל נ' דאעס, תק-על 2003(1) 20).

           הסמכות להארכת מעצר בתשעים יום, בכל פעם, ניתנה לשופט בית-המשפט העליון לצורך הפעלתה במקרים חריגים ויוצאי-דופן, כאמור לעיל, ואולם יש ומידת המסוכנות היא כה גבוהה עד שאין מנוס אלא להיעתר לבקשה.

           במקרה דנן, מדובר במשפט מורכב שבו מואשמים שישה-עשר נאשמים, המיוחסים להם אישומים רבים. נראה, כי הגם שנקבעו מועדי הוכחות רבים יחסית, המשפט עשוי להימשך עוד זמן רב. בנסיבות העניין שוכנעתי, כי לאור חומרתן היתרה של העבירות המיוחסות למשיבים ואופי המעשים, המעידים על מסוכנותם הרבה; החשש משיבוש הליכי משפט, כמו גם אפשרות הימלטותם; וכן לאור עברם הפלילי העשיר - שחרורם של המשיבים כרוך בסכנה לציבור ולכן המשיבים נמנים עם אותם מקרים המצדיקים הארכת מעצר. מדובר בקבוצת אנשים שפעלה בצוותא. פעילותם בארגון פשיעה במשך כשנתיים, השיטתיות והתחכום שבמעשיהם וניסיונם לשבש את הליכי החקירה מלמדים,כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של חלופת מעצר.

           יפים לעניין זה דברים שנקבעו על-ידי חברי השופט י' טירקל בבש"פ 4275/03 מדינת ישראל נ' יעקב קקון, תק-על 2003 (2), 1808:

"לדעתי יש לייחס משקל רב ומיוחד למסוכנותם של המשיבים לציבור כקבוצה שפעלה בצוותא, יותר ממשקל המסוכנות של כל אחד ואחד מהם בנפרד. כמו כן יש משקל מיוחד לכך שמדובר בפרשה "על רקע של פשע מאורגן"... שלאלה מוסיף משקל עברם הפלילי. ... במצב דברים זה גם השיקול כי משפטם של המשיבים יתארך, ככל הנראה, אינו יכול לעמוד כנגד הסכנה הממשית הנשקפת מהם אם ישוחררו, אפילו בתנאים מגבילים ביותר. מסוכנותם של המשיבים מכריעה, אפוא, את הכף לחובתם. אין מנוס מלכלוא אותם מאחורי סורג ובריח."

           בנסיבות אלו, המבקשת תגיש בקשה לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, כי יעשה את כל הניתן ויעבה את לוח הישיבות המיועדות לשמיעת עניינם של המשיבים באופן כזה, שתשעים הימים הבאים ינוצלו כראוי לסיומו של המשפט.

           אשר-על-כן, אני מחליט בזה להאריך את מעצרם של המשיבים בתשעים ימים, החל מיום 10.1.05 או עד למתן פסק-הדין בת.פ. 1009/04 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, לפי המוקדם מבין המועדים.

           ניתנה היום, כ"ח בטבת תשס"ה (9.1.05).

                                                                                                ש ו פ ט